פסיכודרמה-הדרמה של הנפש בפעולה 

הפסיכודרמה היא טכניקת הטיפול הנפשי היחידה המשלבת עבודה פרטנית וקבוצתית.
המושג פסיכודרמה מקורה בשפה היוונית ונגזרת משתי המלים 'פסיכו' פירושה נפש ו'דרמה' פרושה פעולה.השיטה שואבת השראתה מתחום אומנות הדרמה.

אביה ומולידה של השיטה הוא ד'ר לוי יעקוב מורנו אשר חי במאה הקודמת בוינה. בשנת 1925 עבר לארצות הברית שם המשיך לפתח ולהפיץ את תפיסתו ודרכי עבודתו. הגיעו אליו תלמידים מכל קצוות תבל ואלו שבו לארצם והמשיכו להעמיד תלמידים ולטפל באוכלוסיות המבקשות מזור והחלמה.
בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים הגיע לארץ מספר תלמידים אשר למדו במרכז של מורנו ובמקומות אחרים בעולם והתחילו ללמד כאן. באותה עת הייתי מספר שנים אחרי הכשרתי כעובדת סוציאלית . המפגש החד שבועי שכלל בעיקר שיחות עם המטפלים עורר בי שאלות ודילמות לגבי יעילותן, זכור לי כי עלו בי הרהורים על כך שחייבת להיות תשובה נוספת לדרכי עבודתי. שיתפתי בזה את חברותי לעבודה. באחד הימים חברה הודיעה לי כי נפתח מסלול לימודים בפסיכודרמה, הסבר קצר על השיטה בדף הפרסום האיר את עיני והבנתי כי כאן אמצא תשובה לשאלותיי. הפסיכודרמה נתנה מענה לשאלותיי הטיפוליות ולחיבור מחדש לאהבתי אל עולם התיאטרון והמשחק. ושם התחיל מסע ארוך של לימוד הכשרה והתמחות בתחום.
מעבר להרחבת דרכי ההתערבות הטיפוליות התפיסה הפסיכודרמטית לימדה אותי מה היא צניעות וענוה הנדרשת מהמטפל.
השפה הפסיכודרמטית אינה מדברת על חולה ועל רופא , או על מטופל ועל מטפל. חבר קבוצה המביא את סיפורו למרכז הבמה ומבקש את עזרת הקבוצה נקרא פרוטגוניסט. מילה זו השאובה גם היא מעולם התיאטרון היווני פירושה גיבור, גיבור המחזה. כך שחבר קבוצה המבקש את עזרתה הוא בעצם גיבור הקבוצה. הפסיכודרמטיסט נקרא מנחה או מי שמוביל את הפסיכודרמה . המשגה זו מבטאת את התפיסה הפסיכודרמטית ההומנית. השפה היא דוגמה אחת אשר מבטאת את הרעיון המכוון למרכזיותו של חבר הקבוצה. אצטט את משפטו המפורסם של ד'ר לוי מורנו על תפקיד מנחה הפסיכודרמה אשר לדעתי מלמד יותר מכל על ענוות המטפל בתהליך ההנחיה : הפסיכודרמטיסט מלווה את הפרוטגוניסט במסעו, כדי לגלות איזו ידית פותחת דלת שאותה הפרוטגוניסט יבחר לפתוח.
מאחורי תפיסה זו עומדות שאר הטכניקות הפסיכודרמטיות גם בהנחיה של הפרוטגטניסט וגם בהנחיה הקבוצתית.

אם נתבונן במקורות החקירה והלמידה של ד'ר לוי מורנו את נפש האדם ואת דרכי התנהגותו נוכל להבין כיצד התפתחה גישתו הפילוסופית והטיפולית.
בשונה מגישות תיאורטיות אחרות שהתפתחו מתוך טיפול בילדים חולים, ד'ר לוי מורנו פתח את התפיסה שלו מתוך הסתכלות על משחקי ילדים. הוא נהג לצאת לגנים הציבוריים ולהתבונן על הבאים אליהם, על התנהגותם ועל דרכי התקשרותם.
מתוך משחקי הילדים אימץ את הטכניקה העיקרית המרכיבה את העבודה הפסיכודרמטית והיא חילוף תפקידים. הוא למד כי משחקי הילדים המשחקים תפקידים של חולה ורופא, הורה וילד,ועוד כהנה וכהנה, יש להם פונקציה של נחמה והתמודדות עם חרדות מפני עולם הדימיון והפנטזיות.

ד'ר מורנו סבר שבכל אחד מאתנו ,הילד שבתוכנו הולך אתנו לאורך השנים. הבמה הפסיכודרמטית מאפשרת מקום למפגש עם הילד שבנו . המקום הילדי שבנו שרוצה לצחוק, לבכות, לשחק לכעוס, לשמוח ולאהוב, או במילים אחרות להתחבר למקום היצירתי שבנו. לעיתים, מקורח-הנסיבות, המקום הזה נדחק הצידה, ואנו מגייסים כוחות כדי להתמודד עם דרישות החיים, פעמים רבות בהצלחה לא מבוטלת. יחד עם זאת, החיים מזמנים לנו מפגשים ואירועים אשר בעקבותיהם עולים שאלות ודילמות על המשך דרכינו. או כאשר חוויום משברים ושוב אין בנו הכוחות או היכולות להמשיך לחיות את חיינו כפי שעשינו עד כה. אט אט אנו מאבדים את השמחה ואת הקשר למקום המרכזי שבתוכנו האמור לתת תשובות לשאלות.

ד'ר לוי מורנו למד דבר נוסף, משמעותי, על הדרכים שבהם האדם פועל במהלך חייו. הוא חקר את התפקידים הפסיכודרמטיים שהילד ממלא בתוך מבנה משפחתו, וגילה כי הוא ימשיך למלא תפקידים אלו גם במסגרות ובקבוצות נוספות בהן ישתתף כבוגר. לדוגמא אם ילד בתוך משפחה ממלא תפקיד של ילד בכור, ללא קשר עם סדר הלידה בתוך המשפחה, הוא עשוי למלא פונקציות של ילד בכור במסגרות שבהן ישתתף. או במקביל ילד שגדל כמי שמקומו במשפחה לא ברור יגרום לכך שגם במסגרות שבהן ישתתף כבוגר מקומו לא יהיה ברור. כמובן אלו לרוב תהליכים לא מודעים.
ד'ר לוי מורנו כינה את התא המשפחתי של משפחת המוצא ''סוציאל אטום''. רצה לומר שהתא המשפחתי הוא כעין אטום חברתי שבו אנו גדלים ומתפתחים ומתאמנים לקראת חיינו הבוגרים. אנו לוקחים אתנו את האטום החברתי שלנו הלאה, גם כשאנו יוצאים מהקן המשפחתי. כך שהבחירות שלנו בקשרים הבין אישיים, או בשפה הפסיכודרמטית - הבחירות הסוציומטריות, מושפעות רבות מהמארג של האטום הסוציאלי שלנו.

כאמור,על בסיס החקירה והתבוננות של ד'ר לוי מורנו התפתחה הטכניקה הפסיכודרמטית. הטכניקה העיקרית היא חילוף תפקידים. על הבמה הפסיכודרמטית ניתנת אפשרות לפרוטגוניסט להחליף תפקידים. ממש כמו הילד ששיחק את הרופא או ההורה, גם כאן הוא 'משחק' את תפקיד ההורה שלו כפי הופנם בתוכו, או מחליף תפקידים עם כל דמות אחרת שיש עמו דיאלוג לא פתור. יתרה מזו חילוף תפקידים ניתן לבצע גם עם רעיונות, דימויים ומחשבות לא ברורוים המעסיקים אותנו, ואנו רוצים להכיר אותם טוב יותר. הרעיון העיקרי הוא במקום לדבר על הדברים, בבמה הפסיכודרמטית, פועלים אותם . וזה מחזיר אותנו לכותרת של הכתבה המדברת על הנפש בפעולה.
חילוף התפקידים מסייע להרחיב את הראיה שלנו על העולם האנושי והדימויי שאנו בקשר איתו, לומדים לראות מה נכון לנו ומה לא, ההכרות לפעמים מפחיתה את החרדות. חילוף התפקידים גם מאפשר התפתחות של אמפתיה גם כלפי אלו שהרגשנו כעס ועוינות.
קורה לא מעט פעמים, שהעבודה הפסיכודרמטית בקבוצה, בסיוע של חברי הקבוצה הממלאים תפקידים בדרמה, מביאה את הפרוטגוניסט לתחושת התפייסות ורצון לקרבה אל הדמויות המשמעותיות בחיינו שאתם יש לנו חשבונות לא פתורים.

כאן אני מגיעה למושג שהטביע ד''ר לוי מורנו הנקרא טלה.
זה מושג מופשט שלא תמיד קל להסבר כאשר אנו עוסקים במונחים מדעיים של עולם הפסיכולוגיה. אולם לצורך הבנת המושג אתן מספר דוגמאות. על הבמה הפסיכודרמטית מתנהלת עבודת הפרוטגוניסט בהנחיית הפסיכודרמטיסט. הפסיכודרמטיסט שוקל את ההתערבויות שלו מתוך רציונל מקצועי מודע, במידת האפשר, ופותח את הבמה לבחירות של הפרוטגוניסט. הבחירות של אלו האחרון לעיתים מודעות ולעיתים פחות.
לאחר סיום הפסיכודרמה , חברים שהשתתפו בעבודה הפסיכודרמטית עומדים פעורי פה מול הבחירות של הפרוטגטניסט, במי שיהיה שותף לתהליך הפסיכודרמטי. אשתף כאן בחוייה שחוויתי בכנס בין לאומי שהתקיים בעיר אוקספורד באנגליה, בהנחייה של אחת הפסיכודרמטיות הבכירות בעולם. הפרוטגוניסט עבדה על חלום בלהות שלה הקשור לפחד של אובדן ילדיה. היא בת לניצולי שואה שהשתקעו באוסטרליה. היא בחרה מהקהל שלשה חברים ששיחקו את תפקיד ילדיה. בתום התהליך מסתבר כי אחד החברים שנבחרו הוא בן לאב נאצי. הוא בכה בכי תמרורים וביקש סליחה וכפרה מהעם היהודי. ואני גם כן נבחרתי כיהודיה וכישרלית כדמות המסמלת את התקומה בארץ ישראל.
הבחירות שלה נעשו ללא הכירות מוקדמת אתנו.
הטלה מתרחש גם ברמות נוספות. לא פעם קורה שהפרוטגוניסט 'מעלה' לבמה דמות שיש לו איתה החשבון לא פתור.
הפרוטגוניסט שב לקבוצה לאחר שבוע ומשתף כי באופן מפתיע, אותה דמות צלצה אליו, וביקשה להיפגש אתו ממקום של אמפתיה ואהדה. נדמה כאילו הוא עצמו השתתף בקבוצה.
ישנן עוד דוגמאות רבות ומרגשות לכך.
אלו היו הרגישות והאומץ של ד'ר לוי מורנו לראות את ההתרחשויות האלה, לדבר עליהם ולכתוב אותם.
הפסיכודרמה היא טכניקה גאונית בפשטותה. לכאורה מה יותר פשוט ממשחקי ילדים?
אולם כאן גם טמונה הגאוניות של הפסיכודרמה: לעזור לחברי הקבוצה להגיע למקומות הילדיים, להגיע לספונטניות ושם לחדש את היצירתיות. כאשר אנו מדברים על יצירתיות אנו מתכוונים לכך שיש ביכולתינו ליצור תגובה חדשה בארועים מוכרים חוזרים ונישנים ו/או כאשר אנו יוצרים תגובה הולמת לאירוע חדש ולא מוכר.

הרבה שואלים אם כן עם איזו אוכלוסיה אפשר לעבוד בטכניקה הזו ומה היא יעילה על פני התערבויות אחרות. התשובה לכך אינה פשוטה. בני האדם מגוונים , עם כישורים ויכולות ומגבלות שונות. ולאלו מתאימים התערבויות כאלה ואלו אחרות. בתקופות מסוימות של החיים מתאים לנו להיעזר בשיטה זו ובתקופות אחרות שיטה אחרת. יחד עם זאת, הניסיון שלי והידע מקריאת מחקרים על שימוש בפסיכודרמה מלמד כי ניתן להיעזר בכלי הפסיכודרמטי כמעט עם כל סוגי האוכלוסיה. החל מאנשים 'רגילים' המבקשים לפתח ולהרחיב את המודעות שלהם ולהשיג שליטה טובה יותר בבחירות שלהם, המשך בילדים עם הפרעות התנהגות, חולי נפש, אסירים, נשים מוכות, מכורים לסמים הנמצאים בתהליכי טיפול ושיקום ועוד.

שימוש נפלא בטכניקה זו היא בהדרכת אנשי טיפול וגורמי מקצוע נוספים העובדים עם אנשים. בעזרת הטכניקה הפסיכודרמטית ניתן בקלות לשחזר את המפגש בין המטפל למטופל, להבין מה הירגיש המטפל מול המטופל, מה היו שיקולי ההתערבויות שלו , או בשפה המקצועית היכן היו ההעברות של המטופל וכין היו ההעברות הנגדיות של המטפל. ובמקביל להרחיב את רפרטואר ההתערבויות.


הכשרתי הפסיכודרמטית שירתה אותי במשך כשני עשורים בעבודתי מול קבוצות של מכורים ומכורת לסמים בתהליכי שיקום והחלמה, מול קבוצות של זוגות כאשר אחד מבני הזוג היה מכור לסמים ומול קבוצות של נשים הנשואות למכורים. כמובן בעבודת ההדרכה של מודרכים לאורך שנים.